פסק-דין בתיק תא"מ 27765-04-10

בפני תביעה לתשלום סך של 26,750 ש"ח בטענה להטעיה וזדון במכירת רכב משומש ואי גילוי פרטים אודות תאונה קשה אשר עבר הרכב טרם המכירה.

פסק דין זה מתייחס אך ורק לנתבעים 2 ו- 4, שכן הנתבעות 1 ו- 3 לא הגישו כתב הגנה ולא הוגשה כל בקשה בעניינן. לאחר שהנתבעים 2 ו- 4 הגישו כתב הגנה, התבררה התביעה בסדר דין מהיר.

תמצית העובדות הרלוונטיות

הנתבעת 1, חברת גבע - חן שירותי רכב (1993) בע"מ (להלן: "גבע-חן") הינה חברה פרטית אשר במועד הרלוונטי לתביעה זו, שנת 2009, עסקה במכירת כלי רכב משומשים במגרש מכוניות בנתניה.

בתחילת שנת 2009 בקשה התובעת לרכוש לעצמה רכב משומש ולשם כך נעזרה בנתבע 2, אשר את אחיו הכירה התובעת ממקום עבודתה. הרכב אותו בחרה התובעת לרכוש היה רכב מסוג סקודה  פאביה, מ.ר. 77-617-16 (להלן: "הרכב") ואשר לפי הרישום במשרד הרישוי, רשום היה בבעלותה של גבע-חן.

הנתבעת 3, י.ע. בית הרכב בע"מ (להלן: "בית הרכב"), הינה חברה פרטית אשר בתחילת 2009 הפעילה מכון לבדיקת רכבים והנתבע 4 הינו בעל תעודת בודק רכבים ממשרד התחבורה ועבד בנתבעת 3, אם כי יש מחלוקת לעניין תקופות עבודתו.

ביום 16.1.09 נתקיימה פגישה במכון אשר הפעילה בית הרכב ובמהלכה נערכה בדיקה ממוחשבת של הרכב על ידי עובד בית הרכב. דו"ח הבדיקה נמסר לתובעת ובמסגרתו, בין יתר הממצאים, צוינו בשלדת הרכב מספר "ליקויים בעלי משמעות גבוהה", כאשר אלו כוללים ציון תיקוני פחחות שונים אך אינם כוללים ציון תאונה כלשהי שעבר הרכב.

בתום בדיקת הרכב, פנו התובעת והנתבע 2 לסניף בנק דאר בנתניה ובו במקום הועברה הבעלות ברכב מגבע-חן לתובעת. בו ביום גם שילמה התובעת את תמורת הרכב במזומן.

כשלושה חודשים לאחר מכן, לטענת התובעת עקב מידע שנמסר לה מבעל מוסך אשר הכיר את הרכב, ביצעה התובעת בדיקה נוספת לרכב במכון בדיקה אחר. בבדיקה זו מיום 6.4.09, שוב נמצאו ברכב ליקויים שונים ובהם "ליקויים בעלי משמעות גבוהה" בשלדת הרכב, אך בזו הפעם צוין בדו"ח מכון הבדיקה במפורש "רכב לאחר תאונה".

כך הסתבר לתובעת, ולטענתה - לראשונה, שהרכב עבר תאונה טרם נרכש על ידה. על רקע זה הוגשה התביעה ובמסגרתה עותרת התובעת לפיצוי על הנזק שנגרם לה עקב השתלשלות העניינים האמורה.

טענות הצדדים והראיות

לטענת התובעת, בהליך רכישת הרכב היא נפלה קורבן למעשה הונאה מצד גבע-חן, בית הרכב והנתבע 2 עצמו. כולם, לטענתה, שיתפו פעולה להטעיית התובעת והבאתה לרכישת הרכב בלא שתדע כי עבר תאונה קשה בעבר.

ביחס לנתבע 2, טוענת התובעת כי היה בעצמו צד לעסקת רכישת הרכב, כי הטעה אותה לחשוב שמדובר ברכב של חברו ואף קבל לידיו מהתובעת את תמורת הרכב, בסך של 52,500 ש"ח. עוד טוענת התובעת כי הנתבע 2 פעל בזדון כאשר הסתיר ממנה לא רק את היות גבע-חן בעלת הרכב, אלא בפרט את התאונה הקשה שעבר הרכב. כך מייחסת התובעת לנתבע 2 אחריות אישית לכל נזקיה.

ביחס לנתבע 4, טוענת התובעת כי הוא זה שרשום בדו"ח כמי שבצע את בדיקת הרכב בפועל ביום 16.1.09. מבירורים שערכה ביחס לבית הרכב, התברר לה שהוגשו נגד בית הרכב מספר תלונות ואף נערך לנתבע 4 שימוע ותעודת הבודק שלו נשללה לחצי שנה. לפיכך, טוענת התובעת כי הנתבע 4 פעל ברשלנות וידע, או צריך היה לדעת, את מצב הרכב לאשורו בעת בדיקתו, כולל ציון התאונה שעבר בדו"ח הבדיקה. כך מייחסת התובעת אף לנתבע 4 אחריות אישית לכל נזקיה.

לאחר שנתברר לתובעת כי הרכב עבר תאונה קשה, נאלצה היא להפחית סכום ניכר ממחירו וכך נמכר הרכב באוקטובר 2009 תמורת סך של 29,000 ש"ח בלבד. התובעת משווה את המחיר ששילמה ברכישת הרכב לערכו במחירון אותה עת (60,500 ש"ח), למחיר שקבלה במכירת הרכב במכירתו לעומת ערכו במחירון בעת המכירה (52,500 ש"ח). לפי תחשיב זה, טוענת התובעת לנזק בשיעור של 16,570 ש"ח ולכך היא מבקשת להוסיף סך של 10,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה לה ולמשפחתה.

הנתבע 2 מכחיש כל קשר לגבע-חן וכל נגיעה אישית לעסקת רכישת הרכב על ידי התובעת. לטענתו, הוא לא קשור כלל לעסקי מכירת רכבים משומשים, אין לו כל היכרות עם גבע-חן ובסך הכל התבקש על ידי אחיו לסייע לתובעת ברכישת רכב משומש וכך עשה, בתום לב וללא תמורה. התובעת, כך לטענתו, היא שבחרה ברכב ואף ידעה שעבר תאונה והדבר בא לכדי ביטוי במחיר רכישת הרכב. לאחר בדיקת הרכב שילמה התובעת את מחיר הרכישה המוסכם, קבלה מעובדי גבע-חן ייפוי כוח והשלימה את העברת הבעלות בסניף הדאר. לטענתו, הגשת התביעה נגדו נובעת משיקולים זרים ויש לדחותה.

הנתבע 4, טוען שבעת ביצוע הבדיקה לרכב כלל לא היה בארץ ולא היה לו כל קשר לבדיקה או לבית הרכב. לטענתו, עבד כבודק רכבים בבית הרכב עד סוף 2008 שאז יצא לחו"ל. ממילא שהוא לא בצע את בדיקת הרכב של התובעת, לא קשור כלל לבדיקה, לא חתום על טופס הבדיקה וככל הנראה נפל בעצמו קורבן למעשה זיוף, כאשר מאן דהו מבית הרכב עשה שימוש בשמו בלא ידיעתו.

כל אחד מהצדדים תמך גרסתו בתצהירו וזולת הצדדים, לא נשמעו עדים נוספים. בתום החקירות הנגדיות ביום 14.11.11, סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

דיון